אז מה הסיפור העסקי שלך?

 

מאחורי כל עסק מצליח יש סיפור עסקי מרתק: מאמן הכושר שהגיע מרקע של משקל עודף, גורו ההתעשרות שצמח מבית עם אבא עני, או עורכת הדין שרק חיפשה לעשות צדק בעולם. הסיפור העסקי גורם לאנשים להזדהות איתך, ולהפוך אותך ל"גיבור". הוא הבסיס של המיתוג שלך (ושל כל מותג-על אחר, אגב).

 

למעשה, מאחורי כל קמפיין מצליח עומד סיפור עסקי. לפעמים הוא מקרי, לפעמים הוא תפור היטב על ידי אנשים כמוני. הכנתי לך סרטון בנושא. נדבר אחריו:

אני יודע שהרבה זמן אין לך (גם לי אין. Time is money), אז אני אתן לך את ההיילייטס של העניין, בנקודות:

 

  • אני אראה לך איך לפתח את הסיפור העסקי הייחודי לך.

  • אני אחסוך לך 10-20 אלף ש"ח בהוצאת הספר העסקי שלך.

  • נעבוד גם שיווקית - וגם ספרותית (זו המומחיות שלי).

  • אתן לך מפת דרכים לספר עסקי מעולה תוך 50 (!) שעות בלבד.

  • נכתוב, נערוך, נפיק ונפיץ את הספר הכי מתאים לך.

  • בקורס: 7 שיעורי מפתח + ולא מעט חומרים כתובים יעילים.

  • בונוסים כלולים בסך 6400 ש"ח:

    • פגישת פיתוח אישית איתי

    • טמפלייט הדפסה

    • נוסחאות קופירייטינג

    • אאוטליין שיווקי

    • קורס כתיבה יוצרת שיטתית

    • רשימת המומלצים

 

  • הקורס עולה 1900 ש"ח, אבל עד שהשעון מתאפס, הוא עולה רק 990 ש"ח. בלי סימני קריאה - לא צריך אותם: זה כמעט חצי מהמחיר לקניה אחרי הזמן. יותר מכך: זו קנייה בטוחה - יש לך חודש לבדוק, לנסות ולהתחרט.

 

למה אני נותן את ההנחה הזו? יש לי סיבה שיווקית. אני רוצה, תוך שבועות בודדים, להוסיף גם את ההמלצה שלך לאלה הקיימות. זה משתלם לי.

אז מה הסיפור העסקי שלי?

שמי לירון פיין, וב-23 השנה האחרונות אני כותב ועורך כמקצוע. זה דווקא סיפור מעניין. קצת מרמז על מה שאני אתן לך.

 

התחלתי את דרכי כקופירייטר במשרדי פרסום. כן, מהמסכנים האלה שחייבים להזיע רעיונות טובים על בסיס יומיומי. שלא יכולים להגיד "אין מוזה", כי אז הם יפוטרו.

זה היה השיעור הראשון שלי בכתיבה. אבל רחוק מלהיות היחיד.

 

במקביל, למדתי תסריטאות באוניברסיטה - וכך הכרתי לראשונה את עקרונות הבניית הסיפור והדיאלוג. היו לי מורים מצויינים, אחד מהם הוא צביקה קרצנר, לטעמי המורה הטוב בארץ לתסריטאות. חצי שנה לאחר שסיימתי ללמוד אצלו הוא הכניס אותי לטלוויזיה, וכך זכיתי לכתוב שתי סדרות לערוץ הראשון.

 

החיידק הטורף שלי

זה היה נחמד, אבל בצד העסקי של העיר היה אפילו יותר נחמד. קודמתי לתפקיד מנהל קריאייטיב: שיעור מסוג אחר לגמרי. הפעם הייתי צריך לערוך טקסטים ורעיונות של אחרים, להדריך אותם ולסייע להם לפתח סיפורים מרתקים (כדי שלא יפלו במלכודת ה"אין מוזה"). זו אחריות כבדה מאוד - והתעסקות גדולה עם אגו. אולי גדולה מדי.

 

אבל חיידק הכתיבה האמנותית לא הפסיק לטרוף אותי. בזכות התפקיד שלי קיבלתי גישה לקורסי הכתיבה הטובים בעולם (באנגלית, כמובן). למדתי באדיקות טכניקות כתיבה, ניצלתי כל רגע פנוי כדי להשחיר דפים, ומילאתי מגירות על מגירות. באיזשהו שלב פשוט נשברתי.

 

וכך, בשיא הקריירה, לאחר שהפכתי לשותף במשרד פרסום קטן, זרקתי הכל ונכנסתי למחשב. במשך חודש ויום כתבתי ללא הרף, והתוצאה: ספרי הראשון, שיצא בהוצאת ברקאי, "אל מלא רחמים".

 

מחמאות זה לא הכל

הספר זכה למחמאות, עשה סיבוב יפה על המדפים והביא לי גל קוראים נלהבים. אחריו, גיליתי את אמזון, והפכתי לסופר סדרתי, שמוציא ספר אחר ספר אחר ספר. אני זוכה לקהל קוראים בינלאומי רחב שמחמם לי את הלב (ואת הכיס).

 

 

זה לא אומר שעזבתי את הכתיבה המסחרית. להיפך. כקופירייטר ותסריטאי עצמאי, בחרתי להתמחות בחוויות גדולות מהחיים, בעיקר בתחום מרכזי המבקרים והמיצגים החווייתיים.

 

מאז, במשך 23 שנים, אני משחק בקרבות האוויר של הפרסום בישראל, עם התקציבים הכי גדולים שיש. 23 שנים שאני יוצר סיפורים עסקיים, אתרים, סרטונים, ספרים עסקיים, מיצגים ומרכזי מבקרים לגורמים העסקיים הגדולים ביותר בישראל: מבנק מזרחי טפחות ועד לאומי למשכנתאות, ממקורות ועד קק"ל, מהתעשיה האווירית ועד שטראוס, ביטוח ישיר, נייקי וקניוני עזריאלי.

 

עכשיו תורך

 

עכשיו אני לוקח את כל הידע והניסיון הזה, ומגייס אותו לטובת הסיפור העסקי שלך - והספר העסקי שלך. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו טיפול אישי אצלי, נכון. הזמן שלי יקר. אבל בשביל זה- יש את קורס הווידאו.

המלצות:

מלי אלקובי,

מחברת הספר "גיבורי על והורמונים"

 

"לירון היקר, המון תודה על העריכה המדהימה של הספר "גיבורים והורמונים". העבודה איתך היתה פורצת דרך, יצירתית ומדויקת להפליא. אין לי ספק ששדרגת לקוראים את הספר באופן מופלא, המון תודה!!! בהערכה רבה,

מלי אלקובי

מנכ"לית "דינמיקס- איזון בין עבודה לחיים פרטיים"

ראסל דיקשטיין, עורכת

 

"השתתפתי עד לפני רגע במפגש מקוון עם לירון פיין וחבורתו הנחמדה בנושא עריכה עצמית. כן, זו שרובכם לא עושים, וחבל. המחשבה שליוותה אותי לאורך כל המפגש שהיה כיפי ומסוגנן לעילא הייתה 'הלוואי וכל מי ששולח לי כתב יד לעריכה היה נחשף לעצות הנפלאות האלה.'יש הרבה דרכים לשפר ולהשביח ספר אבל אף אחד לא יעשה את זה טוב כמוכם".

 

 

מירון בן ארי,

מוציא בימים אלה את ספרו הראשון

 

"השיעורים עם לירון הקפיצו את רמת הכתיבה שלי בעשרות רמות, בלי להגזים, בזמן מאוד מאוד קצר. בכל שיעור לירון נותן פתרונות מעשיים בצורה הכי מפורשת וקוהרנטית שרק אפשר לבעיות שצצות במהלך הכתיבה, הרבה פעמים כאלה שפשוט לא ידעתי עליהם. פשוט אף מורה אחר לא טרח לציין אותם בפניי".

 

שגית ברומברג,

כותבת בימים אלה את ספרה הראשון

 

"אתה כזה תותח!​ עשיתי כמה קורסים של כתיבה במהלך חיי. מעולם לא קבלתי את החומר בצורה כל כך מופשטת ומובנת כמו השיעורים שלך, שלא לדבר על שיעורי הערך המוסף. אז אתה תותח על ותודה רבה ויישר כוח!"

 

שלמה סדן,

מחבר הספר "ספרי לי עוד על מארק"

 

"כבר כמה שנים אני מסתובב עם כתב היד. עובד עליו וכותב ואז נתקע. מגיש להוצאה ונדחה. מתייעץ עם עורכת והיא אומרת "לא, כתב היד לא מוכן לעריכה, אתה צריך לעבוד עליו בעצמך". לוקח סדנת כתיבה, וחוזר לכתוב כמו משוגע. בתוך כמה חודשים הספר מכפיל את עצמו, מקבל עומק, דמויות, סיפורי משנה, ועוד ועוד "עומס גרעינים כי רב". אבל כל מי שקורא, מתעייף ומשתעמם.

 

ואני יודע שהספר הוא טוב, מרגש, מחדש ומפתיע. מגיש להוצאות ונדחה. פונה לעורכת. היא עורכת. בעיקר לשונית. אני עובר על כתב היד ולא מגלה שום פריצת דרך. הוא מתחיל לייאש ולשעמם גם אותי. אני יודע שהסיפור טוב, אבל משהו מפריע שם לראות אותו. פונה למעין "בית ספר לכתיבה". הסידור הוא שאני מגיש את כתב היד, מקבל הערות לעבודה, עובד עליו ומגיש שוב. בית הספר כבר יגיש את התוצאה ללקטורה.

 

אחרי מספר שבועות, כתב היד מגיע חזרה, עם כמות הערות לעבודה, שמשמעה כתיבה מחדש של הספר. לא לילד הזה פיללתי. מאוכזב נורא ממה שקורה. זה מייאש ומרפה ידיים. ואני יודע שיש לי ספר טוב. אבל לא מסוגל לגעת בכתב היד. זה כאילו הילד שלך, רק שאתה מדבר עברית והוא מדבר סינית.

 

את לירון היכרתי כחבר פייסבוק וכאוהד מכבי ת"א. גם אני מייחל להפסדיה בארץ. חשבתי, אולי אתפוס איתו שיחה על כוס קפה. אז מצאנו מקום שבו יש קפה עם חלב סויה ועוגת גבינה עם המון סוכר. לירון שומע את סיפורי ולא ממש מתרגש. "טוב, תביא, נקרא ונראה מה לעשות".

 

אחרי כמה ימים הוא חוזר אלי "בסדר, מה אתה רוצה לעשות?"

"מה אתה מציע", אני שואל.

"נראה לי שיש פה מספר סיפורים נחמדים שיכולים לאכלס ספר".

מספר סיפורים? הרי אצלי בראש זה הכל סיפור אחד. אבל הראש אומר לי שלא לסמוך על התחושה לגבי הספר, אלא לזרום עם לירון. אם הוא מדבר בבטחון כזה, או שהוא חרטטן או שהוא רואה דברים שנסתרו מאחרים. וממני.

 

"כמה זמן זה יקח", אני שואל."מממ, חודש וחצי בערך. אבל רק אחרי החגים". כשהחגים נגמרים, אני מתחיל לספור את הימים.

 

אחרי עשרה ימים, הודעה. "הספר שלך מוכן".

"ספר? אבל אמרת קובץ סיפורים".

"לא סיפורים. ספר עם סיפור אחד".

"איך כל כך מהר? אמרת חודש וחצי?"

"נסחפתי איתו. יש לך ספר מצויין".

 

אני קורא את הספר, שעבר תחת ידיו של לירון, ואני מתרגש ונפעם, מתוח וצוחק, והוא סוחף אותי במקצב נעלם ומטלטל אותי מחדש. כאילו פגשתי את הילד שלי אחרי שנים ואני זוכה להכיר אותו מחדש. ככה ראיתי אותו. ככה רציתי לראות אותו. ורק כשאני מניח אותו מידי, אני מתחיל להזכר בכל מיני קטעים וסיפורונים שירדו. והם לא חסרים לי. כאילו הבגדים הקטנים, המשומשים, הדהויים, נזרקו מהארון, ונשארו רק הטובים והיפים.

 

"מה עשית פה?" אני שואל את לירון, והוא עונה באותה נון שאלנטיות (של נראה-מה-אפשר-לעשות) "פשוט נסחפתי עם הסיפור, מצאתי את הרצף הנכון, כך שיכולתי לחבר קטעים קטעים, ומה שהיה מכביד ומיותר הוצאתי".

 

"זה נפלא" אני אומר לו.

"נכון. וזה שלך".